פסק-דין בתיק עפ"ת 13069-12-10

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה אשר ניתנה ביום 31.10.10 ע"י כב' השופט משה גינות בתיק תת"ע 3448-02-09.

בית המשפט לתעבורה דחה את בקשת המערער לביטול גזר הדין שניתן נגדו ובהעדרו ביום 24.3.10.

המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין כך שביום 28.1.09 נהג ברכב בכביש 4, במקום ציבורי בהיותו שיכור כאשר נמצא בגופו ריכוז של 770 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה לו המשיבה עבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה"), סעיף 64ב (א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

המערער זומן לבית המשפט ליום 15.7.09 אך הדיון נדחה ליום 24.3.10. לישיבה זו לא התייצב המערער וע"כ הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים:

1,500  ש"ח קנס, 24 חודשי פסילה בפועל ו- 12 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

המערער הגיש ביום 27.10.10 או בסמוך לכך, בקשה לביטול גזר הדין שניתן בהעדר.

בבקשה טען המערער כי רק ביום 6.9.10 עוכב ע"י משטרת ישראל לבדיקה שגרתית והתברר כי רשיונו נפסל.

עוד נטען כי ביום 7.9.10 נערך שימוע למערער בתחנת משטרת חדרה ושם הפקיד את רשיונו, כאשר רק ביום 14.10.10 קיבל לידיו את גזר הדין שנשלח אליו בדואר.

לטענת המערער היה על עורך הדין דרויש מוחמד להתייצב לדיון שנקבע ליום 24.3.2010, הואיל ופנה אליו ושכר את שירותיו.

עו"ד דרוויש הודיע למערער כי אין צורך בהתייצבותו ולכן לא הגיע לדיון.

המערער טען כי הוא אינו יודע מדוע עו"ד דרויש לא התייצב לדיון. המערער ניסה ליצור קשר עם עו"ד דרוויש אך הדבר לא צלח ולכן פנה לעו"ד עייאט חאתם שעיין בתיק והגיש את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

המערער טוען כי אי ההתייצבות לא נגרמה בעטיו ולכן יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין.

בית המשפט לתעבורה דן ביום 31.10.10 בבקשה לביטול גזר הדין שניתן בהעדר ודחה את הבקשה הואיל והמערער זומן כדין וחתם על הזימון אך לא התייצב.

עקב טענותיו של המערער הוגשה תגובתו של עו"ד דרויש אשר טען כי הוא ייצג את המערער בבקשה לביטול פסילה מנהלית וצו איסור שימוש ברכב ולא התיימר לייצג אותו בהליך העיקרי.

אולם המערער המשיך וטען כי הוא בעצם שכר את שירותיו של עו"ד דרויש כדי שייצגו בהליך העיקרי. הוסיף וטען כי מעולם לא הוגשה כל בקשה לביטול הפסילה המנהלית וצו איסור השימוש ברכב.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור הואיל ועולה באופן ברור ממכתבו של עו"ד דרויש כי הוא לא ייצג את המערער בהליך העיקרי ולכן לא היה צריך להתייצב לדיון.

המערער לא הוכיח כי יש בפיו הצדק סביר להיעדרות, מה גם שאין בפיו טענות ביחס לקיומו של חשש לעוות דין.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, בהחלטתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.